הישיבה תורה ומדע זכורה לי כמקום עם אווירה חברית טובה מאוד וקשר מיוחד עם הרמים, עד היום אני עוד נפגש לא מעט עם חברים מהישיבה, וזוכה גם לטלפונים איחולי מזל טוב ליום הולדת ויום נישואין מהרב צפניה קלרמן אחראי הבוגרים שמצליח לשמור על קשר עם למעלה מ15 מחזורים, להגיע לחתונות ותמיד לדעת מה קורה עם כל אחד.
אחד הזיכרונות החזקים שלי מהישיבה התיכונית הוא של המורה למתמטיקה, שלמה הדד, נכנס לכיתה להעביר שיעור, ובזמן שיש עוד רעש בכיתה פותח גמרא ולומד, מחכה עד שיהיה שקט בכיתה. מנצל את הזמן.
"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל", מהו בא בימים? שכל ימיו באו איתו. ניצל את כל ימיו.
מספרים על איש אחד שהגיע לבית קברות של עיר אחת, והשתומם למראה עיניו, על קבר אחד ראה "פה נקבר פלוני בן 36 שנים, 3 חודשים ו3 ימים", בקבר הבא "פה נקבר אלמוני בן 42 שנה, חודש, יום ושלוש שעות" וכן הלאה. כאשר פנה לבני העיר לפשר הדבר, מדוע מתים אצלם בטרם עת? ומהו מנהגם המשונה להזכיר על הקברות חודשים, ימים ואף שעות? נענה כי אצלם בעיר בכל יום האדם בוחן כמה מהיום ניצל ורושם וכאשר נפטר סוכמים.
עוד זכורני מהישיבה את ניצול הזמן המיוחד של הרב ישי קרמר, תמיד היה מחזיק בכיס או ביד משניות, חומש ולומד ממנו. אין ספק שערך ניצול הזמן היה ערך חשוב מאוד בישיבה עד שבשנים הראשונות להקמתה היה במערכת שיעור בשם 'כלכלת זמנים', בתרגום חופשי זה שיעור חופשי שבו הישיבה נותנת לתלמיד את הבחירה לכלכל את זמנו כפי ראות עיניו.
במהלך לימודי הרפואה נבחנתי גם במספר בחינות להסמכה לרבנות, עוד דבר שניתן שלמדתי מהישיבה התיכונית – מיצוי היכולות, לא להגיד אי אפשר גם כשהדבר נראה כמעט בלתי אפשרי. בתורה ומדע לומדים לבצע משימות גם בזמן שנראה לא סביר ולעמוד בהם בכבוד.
אני רוצה לאחל לרבני ולמורי ולתלמידי הישיבה בעבר ובהווה הרבה הצלחה בכל אשר תפנו.
בציפייה לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו